פורסט גאמפ הישראלי – שביל ישראל

אנשים אשר בדרך כלל מטיילים בשבילים חוצי מדינות, דוגמת שביל ישראל או שביל האפלצ’ים בארה”ב, נוטים ללכת להם בעצלתיים, לעצור במקומות, לקחת את הזמן. קרלוס גולדברג, איש חינוך מרמות נפתלי, מעדיף לעשות את זה בריצה, ואם אפשר גם לשבור שיא. גולדברג, הספיק כבר לעשות את שביל ישראל פעמיים, מרתון הסהרה, שביל האפלצ’ים, ועוד. והכל בריצה כמובן.

“ככל שאני מנסה להסביר למכרי את התענוג של מרוצי ההישרדות, כך יותר ויותר אנשים שהם נורמאלים לרוב, מתקשים לרדת לסוף דעתי.
אני מניח שזה בסדר כי גם לי הנמצא עמוק בתוך זה ישנם ימים ולילות בהם קשה לי להסביר את עצמי.
אז למה בכל זאת לצאת למסע שאפתני של שביל ישראל על 900 הקילומטרים שלו בקצב מזורז ונגד השעון כשעל גבי האספקה השוטפת המכבידה, ולפני שינה מקפיאה בשטחים פתוחים לא מוכרים, צימאון וחשש לאיבוד הדרך ולאי חבירה עם האספקה מדי כמה ימים, שבועיים ללא מקלחת ופצעים פתוחים בכל כפות רגלי?
אז האמת שכבר התנסיתי קצת מזה במרתון הסהרה במרוקו לפני חצי שנה אלא שבמקום לכבות את השריפה היא לפתע בוערת בעוצמה אדירה.

אז למה האתגר הפיזיולוגי הזה בגילי המופלג?
קודם כל פשוט בגלל האמונה שאני יכול; שמעטים יכולים ואני ביניהם. מדוע שלא אנסה להתגבר על האתגר הזה? פשוט. חוץ מזה, גיל 50+ זה דווקא הגיל שהראש כבר חזק דיו ויכול להתמודד עם האתגר.
האתגר אדיר, אבסולוטי, מצית את הדמיון. זה להרגיש קצת כמו מגלה עולם בימים אלה מלאי סרקאזם.

למה המרחק הדמיוני של 900 ק”מ?
כי המספר הוא עגול ויפה. כי הוא לא נתפס. כי עוד לא עשו את זה כפי שאני מתכנן לעשותו. פשוט. 15 ק”מ לכל אחת משנותיה של מדינת ישראל.למה הסבל הזה? כי יש בו גם הרבה ייחודיות ויופי. כי המאמץ העילאי מביא מדי יום להפרדת גוף ונפש. לעיתים ההרגשה היא קצת כמו מוות אך לרוב יש בה התנסות על טבעית המאפשרת מבט שונה לגמרי אל החיים. פשוט.

מה זה תורם?
זה מוציא את הטוב החבוי בבן אדם החוצה.
המפגש הקרוב והאינטימי עם כל פינה בארץ הישנה והטובה עושה אותי- ואת המהלכים בשביל כמוני- לבני אדם טובים יותר. איך כתבה המשוררת: “אנשים טובים באמצע הדרך!”. אז ההליכה לאורכה ורוחבה של הארץ מציפה את הבן אדם שבך, בלי מסיכות ובלי פוזות. בלי רוע ובלי דעות קדומות. פשוט.

וההמלצה למי שקרא עד הנה? להתחיל לטייל בשביל ישראל. אנו עוד נגלה שוב את טובה של הארץ והשביל הדק והארוך הזה יחזיר את כולנו לשפיות, לאכפתיות ולערכים קהילתיים שאנו כל כך מתגעגעים עליהם.” (קרלוס גולדברג)

יומן מסע שביל ישראל – מצפון לדרום

סיכום היום הראשון למסע (23.9.07)

קצת אחרי השעה 20:00, אחרי 20 שעות ויותר מ-90 ק”מ, סיים קרלוס גולדברג את היום הראשון במסע.

מחר בבוקר אמור קרלוס לטפס מהמושבה מגדל אל מרומי הארבל, משם דרך כפר חיטים וטבריה עד אתר הטבילה ירדנית בסמוך לכנרת, לעלות לגליל התחתון דרך רמת סירין, לטפס על הר תבור ולסיים בנצרת עלית. קצת פחות קילומטרים אבל לא פחות עליות תלולות.

ענף של עץ תלש את אחד הדגלים (אבל מחר יהיה חדש), כפות הרגליים כואבות (אבל החברים הביאו מסג’יסט), באה מנוחה ליגע (אבל מחר ב-04:45 UP על הרגליים).

הגוף מעט חלש אבל הנפש חזקה.

סיכום היום השני למסע (24.9.07)

לאחר שינה מאומצת של ארבע שעות אי שם בין נצרת עלית לעין מאהל, קרלוס המשיך לכיוון נחל ציפורי וקיבוץ יגור.

לפני שעה קרלוס החל בטיפוס הקשה של “ההר הירוק כל ימות השנה” מיגור לעוספיה.

בגמר הירידה מהתבור לכפר שיבלי קרלוס פגש את אחיו גיל. ביחד הם הגיעו לעין מאהל ושם הועמד לרשותם מבנה המשמש ליד מוסך לרחיצת מכוניות.

כך או אחרת, הלכה שם ארוחת ערב + טיפולים רפואיים + שינה של כמה שעות במהלכה ירד גשם. איזה מזל שיש אזרחים טובים.

מחר קרלוס יעבור בשעות אחרי הצהריים לאורך גני יהושע וישמח להיפגש ערב החג עם אוהדים מכל המינים והסוגים.

סיכום היום השלישי למסע (25.9.07)

בשעות אלה של סוף היום השלישי למסע, קרלוס הגיע לחוף הכרמל. בצהריים קרלוס נפגש עם צוות של הערוץ הקהילתי של תנועת המושבים.

הירידה מעוספיה דרך בית אורן לכלא 6 התגלתה כבעייתית. מדרגות הסלע התלולות האטו את קצב ההתקדמות וקרלוס נקלע במהלך הירידה לחשכה. בהמשך הוא הצליח למשוך עוד 12 ק”מ עד איזור כרם מהר”ל ואחיו גיל אסף אותו ברכב לביתו בזכרון יעקב, בעיקר לטיפולים והשלמת שעות שינה.

תודה מיוחדת לבית ההארחה “יערות הכרמל” שהכין לקרלוס בהתראה קצרה כמה כריכים טעימים עם מרכיב מרכזי של גבינה מלוחה. קרלוס חש ברעב מיוחד למאכלים מלוחים.

מחר בבוקר נקודת הפתיחה של קרלוס תהיה מרוחקת בכמה עשרות קילומטרים מהנקודה המתוכננת.
הטיפול בשפשפות גוזל יותר ויותר זמן וגם העייפות המצטברת נותנת אותותיה. קרלוס מבטיח לעשות כל מאמץ על מנת להגיע לחלק המערבי של גני יהושע (מול אולם אוסישקין ז”ל) לפני רדת החשכה.

סיכום היום הרביעי למסע (26.9.07)

בבוקר הם חזרו לנקודת הסיום של אתמול ובשעה 07:00 קרלוס חצה את כביש 70 ליד צומת שפיה. הפיגור המצטבר לעומת התכנון יותר מ- 4 שעות.

בשעה 12:00, ביום הרביעי למסע, קרלוס נמצא בין חדרה לנחל אלכסנדר. קרלוס יגיע היום לתל אביב by hook or by crook. העיתוי הצפוי – לאחר רדת החשכה.

קרלוס מרגיש טוב רק מהמחשבה שב-100 הקילומטרים הקרובים כמעט ולא יהיו סלעים ואבנים ש”קרעו  לרגליים שלו את הצורה”.

לקראת השעה 20:30 הגיע קרלוס לכרך הגדול. בדרכו לעיר העברית הראשונה עבר קרלוס דרך צוקים וחופים. בתמימותו הרבה גילה חוף נודיסטים צפונית להרצליה והגילוי, כך מסרו עדי ראיה מהשטח,  אכן עודד את רוחו וחידש את כוחותיו.

עם הגיעו לשדה דב הוא נלקח ע”י חברו משבכר הימים, אבשלום, לביתו בר”ג לצורך התארגנות וקבלת מקלחת (דבר שהתבקש…). ארוחת ערב דשנה נאכלה שם ללא רחמים ולאחריה בוצע טיפול 300 ק”מ שכלל חיטוי פצעים, החלפת תחבושות ובדיקת שפשפות.

בתום תיאומים טלפוניים, לקראת יום המחרת, הוסע קרלוס לפארק הירקון, בקצה האחר של גני יהושוע, ע”מ לעבור שם את שינת הלילה. הפתעה נעימה התרחשה כאשר, לפני השינה, הגיעו לביקור קצר בתו עדי ובת אחותו, מלוות שתיהן בבני זוגם.

מחר עם עלות השחר קרלוס אמור להמשיך מזרחה לכיוון ראש העין ומשם דרומה לאיזור לטרון בואכה שער הגיא והלאה.

סיכום היום החמישי למסע (27.9.07)

בשעה 12:00 קרלוס נמצא מזרחית לכביש 6 בין אלעד לשוהם. אל קרלוס מתלווה מאז התחלת היום בגני יהושע, אמיר כהן.

חם, אפילו חם מאוד בין הגבעות המאובקות הסמוכות לקו הירוק. באופן טבעי, היום (וכמובן אתמול לאורך חוף הים) קרלוס פגש הרבה מאוד אנשים.

היום החמישי למסע, השעה 18:30. קרלוס עושה עכשיו את דרכו מלטרון למושב מסילת ציון שעל הכביש בין שער הגיא לבית שמש. מחר הוא מתכוון להגיע עד קיבוץ דביר. אתמול סמוך לשעה 22:00 הוא נפגש בכניסה לשדה דב עם ד”ר אבשלום ארבל ועם צ’ארלי פליקר (שיהיה ה”חונך” שלו מחר). שלושתם הגיעו לביתו של אבשלום ברמת גן למה שתואר כטיפול 300. טיפול לשפשפות, טיפול לפטריות וכמובן טיפול לקיבה. לקראת חצות הם חזרו לגני יהושע.

אמיר כהן התלווה אליו לאורך 38 ק”מ עד מושב חדיד. לדבריו: “חוויה של פעם בחיים”.

קרלוס עתיד להיפגש הלילה עם אותם חברים שפגשו אותו בלילה הראשון סמוך לכנרת. מדובר בחברים איתם התאמן במכון הכושר בחצור הגלילית במשך שנה וחצי לפני המסע בסהרה.

סיכום היום השישי למסע (28.9.07)

אתמול בסביבות 21:00 קרלוס טיפס בדרך בורמה מכביש 38 עד הכניסה למושב בית מאיר ומשם הלך לאורך כביש הגישה עד מחלף שורש. קרלוס נפגש עם חבריו למועדון הכושר “אנרג’י” בחצור גלילית (אלו מהלילה של סוף היום הראשון).

היום בבוקר קרלוס יצא משואבה לכיוון צובה ומשם דרך סטף לחורבת חנות, סה”כ כ-30 ק”מ.

מחכים לו כמה קטעי טיפוס בעיקר בתחילת היום כשמזג האויר הקריר (הרי ירושלים) משחק לטובתו. משם מצפה לו שטח נוח יותר, בתחילתו ירידות מתונות ובהמשכו גבעות לא גבוהות שילוו אותו בעצם עד הר עמשא צפונית לערד, מחר.

גם אם לא יצליח להגיע הלילה לקיבוץ דביר, סביר להניח שיצליח לסגור מחר את כל הפערים ולהגיע עם לילה לערד.

אחרי 400 ק”מ ב-5 ימים מאומצים, בן אדם מתעורר בשעה 04:30 בתוך אוהל סיירים קטן במושב שואבה בפרוזדור ירושלים, מורח את הכוויות, השלפוחיות והפטריות, נרתם לחגור הכבד, מצטלם לפרידה עם החברים המלווים אותו כבר שנתיים במכון הכושר, אומר “שלום” אחרון ונעלם בירידה לנחל כסלון. התמונות כבר באלבום.

יום חדש של עוד כמה עשרות קילומטרים יוצא לדרך, הפעם ללא ליווי כמו אתמול. בשעה 07:00 הוא כבר בכניסה לקיבוץ צובה, יורד לנחל צובה ומטפס על המדרון המזרחי של הר איתן לאתר סטאף, המשחזר את החקלאות הקדומה בהרי ירושלים. משם הוא יורד במדרון תלול לנחל שורק, רץ לאורך הכביש בכיוון ירושלים ובשלב מסוים מטפס דרך טרסות למושב אבן ספיר. העלייה נמשכת עד חורבת סעדים הצמודה ליד קנדי וזו הנקודה הגבוהה בשביל ישראל בפרוזדור ירושלים ולמעשה במרכז הארץ. הוא יורד במדרון תלול  לנחל רפאים, עובר במנהרה מתחת לפסי הרכבת ומתחיל בטיפוס לעין קובי ומשם למבוא ביתר, בר גיורא ומטע.

בשלב זה, כשהשעה כבר אחרי 12:00, החום כבד (פחות מאשר אתמול) והמים כלים, הוא נכנס לתדלוק במושב הסמוך. מכאן ועד השעה 17:00 הוא מבלה בירידות מתמשכות לכיוון נתיב הל”ה, צומת עזקה ושריגים. עוד שעתיים וחצי עוברות והוא נפגש עם צ’ארלי בתחנת הדלק בבית גוברין.

כשהרגליים משדרות מצוקה והקיבה באה בטרוניות, הוא מסב במזנון לארוחה ונאנח: “אחרי ערד אין תחנות דלק בכלל”.

היות והמרחק מכאן ועד ערד 107 ק”מ, אין מנוס מלצאת ולהמשיך עוד 17 ק”מ עד מושב אחוזם.

שם, על המדשאה במרכז הישוב, ימתין לו צ’ארלי בעוד שלוש שעות עם אוהל סיירים, משחות, גזות, אולי כוס קפה חם. בסוף כל יום קרלוס מקיים טקס קטן וסמלי בו הוא קורע מהספר את הדפים של המסלול שסיים ומתכנן את המסלול שלמחרת. כשיעשה זאת בעוד מספר שעות, יתנחם לפחות בכך שהשביל לערד עובר על דרכים נוחות יחסית המשמשות לנסיעת הבדואים, המטיילים, היערנים, כוחות הבטחון ועוד. כשיעבור בסמוך לחווה של שי דרומי, עדיין באור יום, יוכל לדמיין איך זה לחיות במקום מבודד כזה בלילות.

סיכום היום השביעי למסע (29.9.07)

חצי מהמסע כבר מאחורי קרלוס.

אתמול הוא השלים בחשכה (+אור ירח)  את הדרך מבית גוברין למושב אחוזם. במושב קיבלו את פניו צ’ארלי פליקר ורמי שלום שגם עשו איתו את הלילה באוהלי סיירים קטנים על המדשאה במרכז היישוב. קרלוס יצא לדרך כהרגלו בשעה מוקדמת ובקיבוץ להב השלושה נפגשו בפעם האחרונה להיום, תוך החזרת חלק מהמשא לתרמיל של קרלוס. אני מניח שהיום קרלוס יפגוש יותר מטיילים על השביל. בין 11:00 ל-12:00 קרלוס אמור להגיע למיתר (כביש 60 מצומת שוקת לחברון), שם ייפגש עם בני בן מובחר ראש המועצה האזורית מבואות החרמון העושה את דרכו לחופשה באילת. בני דאג לכובע חלופי במקום הכובע המיתולוגי שאבד כנראה בשואבה. בהמשך קרלוס ייפגש עם אחיו גיל ובנו לוטן המגיעים מהצפון, ככל הנראה סמוך להר עמשא. את הלילה הם יעשו ביחד בערד.

סדר הדברים שקרו היום:

א. השכמה במושב אחוזם עם צ’ארלי ורמי.

ב. ריצת בוקר קלילה עד קיבוץ להב ומפגש אחרון עם שני החברים שהביאו לשם חלק מהציוד.

ג. עכשיו כשהתרמיל יותר כבד והחום מתגבר, קרלוס המשיך לכיוון מיתר.

ד. קצת לפני 12:00 קרלוס פגש במיתר את משפחת בן מובחר בדרכה לחופשה באילת.

בני הביא לקרלוס כובע חדש עם הגנה לעורף.
בונוס:  החברים של קרלוס ממכון הכושר אנרג’י בחצור הגלילית הביאו לנקודת הסיום של היום הראשון מסאז’יסט צמרת + כל הציוד הנדרש.

אפילו למדאליסטים אולימפיים אין תנאים כאלה.

סיכום היום השמיני למסע (30.9.07)

קרלוס יצא מערד קצת אחרי 05:00 בבוקר. אחיו גיל ובנו לוטן הצטלמו לפרידה עם קלרה ומרדכי מילשטיין שאירחו אותם.

בבה בקיש הגיע מירושלים עם ג’יפ מצויד מפגוש ועד גגון שבקושי יצא מהמוסך אצלו בבית.

איסוזו צאלנג’ ילד לידו. מלכת המדבר בכלל לא באותה ליגה. “העברת המקל” בין החונכים בוצעה בנחל חימר 20 ק”מ דרומית לערד כשלקרלוס זה בכלל לא משנה – הוא חושב על החוף הנקי, היפה, החף מכל זיהום – באילת. בבה הבטיח (ולכן יקיים) ערב ראשון עם גריל פרגיות, לינה באוהל מרווח ועוד פינוקים לרוב.

בהמשך קרלוס הגיע בצהריים למצד תמר ומשם בדרך קשה במיוחד למכתש הקטן. במכתש הקטן הוא פגש פעם נוספת את בבה אליו הצטרף אבשלום ארבל שהגיע עם מנחם פז מהציביליזציה של גוש דן עם:

דגלונים חדשים.

עוד כובע בצבע תכלת עם כיסוי עורף.

תג יחידה של חטיבת גולני.

2 אותות מתכת של גדס”ר גולני.

6 רד-בול + 1 ספרייט דייט.

ברכה מנויילנת מהצוות של “עיצוב בשילוט”.

מחר קרלוס יצא באור ראשון מן המכתש ויתקדם דרך הכניסה המזרחית של המכתש הגדול לכיוון הר כרבולת האימתני. משם יעשה דרכו בנחל צין לכיוון עין עבדת אך בשלב מסוים יפנה דרומה ויעלה על הרמה של העיר הנבטית עבדת לכיוון מצפה רמון.

סיכום היום התשיעי למסע (1.10.07)

מאת מנחם פז, אחראי תיעוד המסע:

קמתי בבוקר בהרגשה שהמסע בנגב לא יהיה פשוט וקרלוס יצטרך למצות מעצמו כוחות מהרזרבות האחרונות שנשארו לו.
לכן לא הופתעתי כשבבה ואבשלום דיווחו לי שכבר עברו שלוש שעות וחצי והם עדיין ממתינים שקרלוס יסיים לטפס במעלה עלי. עליתי על הרכב ומיהרתי לחבור אליהם (נסיעה אתגרית של 40 דקות). אלא שאז הגיעו החדשות הטובות. מסתבר שעד שהם קיפלו את המאהל בתחתית המכתש, נסעו לחצבה, התעכבו פה ושם ולבסוף עלו דרך 14 הסרפנטינות של מעלה עקרבים, קרלוס כבר השלים את העלייה, עבר את החניון (והתפלא שאף אחד לא מחכה לו עם מים ואוכל) והמשיך לעין יורקעם.

כשהדבר נודע לנו (איזה מזל, הטלפונים הניידים…), דילגנו לחניון ליד הכביש למפעלי אורון. הצטיידנו בטילונים אצל גזלן שהגיע מירוחם, עברו כמה דקות והחניון התמלא בעשרות מכוניות פרטיות של אנשים שהגיעו לטיולים עם מדריכי החברה להגנת הטבע.

סיפרנו למטיילים שבעוד מספר דקות הם עומדים להיפגש עם פנומן ובאמת בשעה 11:10 זה קרה.
קרלוס הופיע מאחורי עיקול בואדי לקול תשואותיהם של עשרות מטיילים שקיבלו אותו בקריאות עידוד קולניות. קפה, רד בול, סנדביץ, הרבה מים, מנוחה קצרה וקרלוס מדלג כאיילה לעבר הר כרבולת, אחד הקטעים היותר קשים בשביל ישראל. אבשלום ואני חזרנו לצפון, בדרך אספנו את הגופיות המודפסות. בבה דילג למפעלי אורון, משם קרלוס המשיך לאורך נחל צין עד מעלה צין, חור עקב, קרן עקב ולבסוף עין עקב. בדרך פגשו בפקח של רשות שמורות הטבע והגנים שהבהיר להם שחושך וריצה אינם הולכים ביחד.

יום קשה נוסף הגיע לסיומו. גם כמה ביצים שהפכו לשקשוקה.

סיכום היום העשירי למסע (2.10.07)

במהלך היום הייתה יוזמה של שיתוף פעולה בין מנהל מד”א קרית שמונה, שמעון פרץ, לבין מנהל מד”א מצפה רמון לפיה קרלוס יקבל בסניף המקומי טיפולים, אולי אפילו מסאז’ כמו לפני 9 ימים במושבה מגדל.

בפועל, בגלל פיגור מצטבר בביצוע המסלול בשלושת הימים האחרונים, החליטו קרלוס ובבה לא להתעכב בעיירה ולהמשיך למכתש רמון ודרומה ממנו. התקבלה החלטה לפיה קרלוס יבצע בין מכתש רמון לצומת ציחור את המסלול הישן והקצר יותר של שביל ישראל. על פי הערכה זהירה, קרלוס יבצע עד סוף היום 730 ק”מ במצטבר, כך שבשלושת הימים הבאים יצטרך להשלים 175 ק”מ.

התוכנית המתגבשת בשלב זה היא שקרלוס יגיע בשעות אחר הצהריים המוקדמות לנקודת הסיום של שביל ישראל בין מלון הנסיכה למסוף טאבה. במקום זה הוא ייפגש עם המשפחה והחברים הקרובים ולאחר אירוע קצר החבורה תנוע לכיוון הגן הציבורי במרכז אילת בו נמצא אתר אום רשרש הישנה וכמובן שחזור דגל הדיו המיתולוגי.

הבוקר התחיל בטיפוס לא קל דרך קרן עקב, חוד עקב, עין עקב תחתון ועד עין עקב עליון. אחרי 12 ק”מ בסה”כ קרלוס הגיע לעין שביב וזה היה רק הסיפתח. כמעט 40 ק”מ של עליות וירידות מפרידים בין עין שביב והעיירה מצפה רמון. קרלוס הגיע אליה בערך בשעה 18:00 כשהחשכה מתחילה להשתלט על מרחבי מכתש רמון. יותר מ-15 ק”מ האחרונים הם הליכה ממש על סף המכתש. נוף יחודי שאין לו מתחרים. זה לא הספיק, אז קרלוס התעכב רק לצורך מילוי מצברים והמשיך לעוד 10 ק”מ של ירידה למכתש וטיפוס בואדיות, הכל בחושך מוחלט עם פנס צמוד למצח. בבה הכין את מאהל הלילה בקירבת נחל ערוד, סמוך לשן רמון התלולה.

מחר בבוקר קרלוס ידרים לאורך כביש 40 במתחם גיאוגרפי הקרוי “המישר”, עד כמעט צומת ציחור. הכוונה להגיע ביום חמישי בערב לטווח קצר מאילת כדי לאפשר הליכה חסרת מתחים ביום האחרון.

סיכום היום האחד עשר למסע (3.10.07)

קרלוס ובבה השכימו לפני 05:00, ארוחת בוקר כמו שצריך, קרלוס יוצא לדרך ובבה משכין סדר בחניון. כחלוף 5 שעות ומשהו של ריצה (היום חלק גדול מהמסלול באמת מאפשר ריצה), קרלוס עבר כ-30 ק”מ והוא נמצא בחלק הדרומי של המישר. צפויות לו עליות וירידות בינוניות עד שיחצה את נחל פארן ויגיע לצומת ציחור.

יש כבר תכנית ליום האחרון במסע – 

בבוקר בין 07:00 ל-07:30 קרלוס ישוחח בטלפון עם מגישי תוכנית חדשות הבוקר בערוץ 10.

ברקע יוקרן סרטון קצר שערך דני חזן ובו תמונות מהיום התשיעי, לפני יומיים. במקביל קרלוס יתראיין לרדיו המקומי “קול הים האדום”.

אחרי הצהריים קרלוס יגיע לנקודת הסיום בין מלון הנסיכה למסוף הגבול סמוך לטאבה. שם תתקיים קבלת פנים על ידי בני המשפחה וחברים קרובים.

בהמשך בשעה שטרם נקבעה, סדר גודל 16:00, יערך טקס סיום בגן הציבורי ליד “דגל הדיו”.
הכוונה לזמן לאירוע תושבים, אורחים, אמצעי תקשורת מכל הסוגים והמינים וכל מי שרוצה לקחת חלק באירוע חד פעמי המסמל כמעט יותר מהכל את החיבור הפיזי של כל חלקי הארץ.

בשעה 12:25 הטלפון מצלצל ומהצד השני אבלין ויוסף המרשלג, שכנים שלי  מבית הלל, מודיעים שהם בדרך מאילת לצפון דרך מצפה רמון ולפני מספר דקות הבחינו צפונית לנחל פארן בדמות משונה נעה על דרך עפר במקביל לכביש, נגד כיוון תנועתם. הם ביצעו U-TURN קטן ועצרו ליד קרלוס בכבודו ובעצמו. הם כמובן מעודכנים בכל הקשור למסע, מאז שבנם רובי, כתב ערוץ 10, עשה עליו כתבת פרומו. לא עוברות כמה דקות ובבה מצליח להעביר תמונות רבות משלושת הימים האחרונים. גם בני בן מובחר מודיע כי את הדרך מאילת לצפון יעשה דרך מצפה רמון מתוך תקווה שייפגש עם קרלוס.

בשעה 20:00 בבה וקרלוס מחפשים חניון לילה סמוך לצומת שזפון לאחר 60 ק”מ בשמש הנגבית.

המוראל גבוה, הבריאות טובה, עוד שני לילות בערבות הנגב.

קרלוס: “בין 10:00 ל-15:00 זה ממש שגעון, כמעט בלתי אפשרי, חום לא נורמלי, שמש חזקה…”.

סיכום היום השניים עשר למסע (4.10.07)

היום ה-11 הסתיים באיזור הישוב שחרות, כמה קילומטרים דרומית לצומת שזפון. הבוקר קרלוס יצא לדרך ממש מוקדם, בשעה 04:30.

קרלוס הגיע בצהריים לפארק תמנע, בדרך לבאר אורה. המרחק בין אתר תמנע לאילת ממש קצר.

קרלוס הגיע לקראת ערב לחניון לילה בפתח קניון שחורת. בני המשפחה וכמה חברים שירדו היום לאילת הגיעו לביקור שיכלול קומזיץ כמיטב המסורת הדרום אמריקנית. מחר בבוקר בסביבות 07:50 קרלוס יתראיין טלפונית לחדשות ערוץ 10. במקביל צפוי ראיון נוסף, ארוך יותר עם הרדיו המקומי קול הים האדום. קרלוס יסיים סמוך למסוף הגבול בטאבה אבל בגלל הלחץ הצפוי במקום (בצאת בני ישראל מסיני) יערך טקס הסיום באתר “דגל הדיו” בחוף אום רשרש בשעה 14:00.

סיכום היום השלושה עשר והאחרון למסע (5.10.07)

סמוך לשעה 05:00 בבוקר בבה מעיר את קרלוס ליום האחרון בשביל ישראל. על רקע זריחה מקסימה בהרי אילת, קרלוס חוגר את התרמיל, מכוון את הכובע ויוצא לדרך. בגלל בעיות בתקשורת הסלולרית בהרי אילת ובעיקר בנחלים הצרים והעמוקים, קרלוס לא הצליח לעלות לשידור בחדשות הבוקר של ערוץ 10. הוא מתקרב לעין נטפים, מפגש שביל ישראל עם כביש 12 המוביל מאילת לניצנה לאורך הגבול המצרי. לאחר ארוחת הבוקר באדיבות בבה, מחכים לקרלוס 12 הקילומטרים האחרונים הכוללים בעיקר ירידות מגובה של 700 מ’ לפני הים במפרץ אילת.

בשעה 13:50 קרלוס הגיע לנקודת הסיום של שביל ישראל בקירבת מסוף הגבול ליד טאבה.