איך מאבחנים אנורקסיה ובולמיה ומה יכול לעצור את המחלות הקשות הללו? ד"ר ערד קודש עונה על שאלות חשובות בנושא

מאת: ד"ר ערד קודש

הפרעות אכילה הן קבוצה של הפרעות שהתבטאותן קשורה לעיסוק כפייתי באוכל וללא טיפול יכולות להיות מסכנות חיים. הבולטות ביניהן הן האנורקסיה נרבוזה, בולמיה נרבוזה ואכילה בולמוסית .

אנורקסיה נרבוזה לרוב פוגעת בבנות צעירות הסובלות מדימוי גוף שלילי וחוות את גופן כשמן. על מנת להביא לשליטה מלאה במשקלן, מתפתחת אצלן התנהגות כפייתית, הכוללת פעילות גופנית מוגברת, הימנעות מאכילה, הקאות ושימוש במשלשלים.

בולמיה נרבוזה היא מחלה שלרוב מופיעה בגיל מעט יותר מבוגר. מדובר באכילה בולמוסית שיכולה לכלול כמות אדירה של מזון במעין טקס מתוכנן. לאחר האכילה הבולמוסית, חש החולה רגשות אשמה וכעס ומקיא. במחלה הזו יכול להישמר משקל יציב, אך ההקאות המרובות והבולמוסים עצמם, יכולים להוביל לתחלואה נלווית כמו פגיעה בוושט, בציפוי השיניים ובכפות הידיים המשמשות להקאה.

אכילה בולמוסית הינה הפרעה בה יש התקפי אכילה ללא טקסי הקאה. בולמוסי האכילה מתרחשים לרוב בסתר ואחריהם חש החולה ברגשי אשם וגועל. מה שמזין את ההפרעה, הם השינויים הקיצוניים ברמות הגלוקוז בדם, המובילים להפרשה מוגברת של אינסולין, המעורר את הצורך לאכילה בולמוסית ללא קשר לרעב.

בכל ההפרעות קיימת סכנה להתפתחות הפרעות נוספות כמו דיכאון וחרדה ולכן הטיפול במחלות אלו הוא רב מערכתי ומצריך מעורבות של פסיכיאטר, פסיכולוג, תזונאית ורופא משפחה.
אופן הטיפול בהפרעות אכילה הוא לרוב תרופתי, פסיכולוגי ומשפחתי, ולעיתים, עולה הצורך באישפוז (לצורך הזנת החולה ולתיקון מאזן המלחים בגוף). מעורבות המשפחה בתהליך הטיפולי היא חיונית הן מבחינת הדיווח והן בהפחתת מתח תוך משפחתי.

מומלץ לקרוא גם:

מתי מגדירים מצב נפשי כהפרעה פסיכיאטרית?

פסיכיאטר או פסיכולוג – מה ההבדל ומתי פונים לכל אחד?

 

הפרעות אכילה והטיפול בהן
דרגו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים