הרשמה לניוזלטר
ערוץ האוכל 
ערוץ הטיולים 
ערוץ הבריאות 
מאחורי הקלעים עם שרומבה
אנחנו מגיעות אליה פעם בשבוע למניקור, פעם בחודש להוריד שערות או פעם בכמה חודשים לטיפול פנים. לפעמים זה נעים ולפעמים זה כואב. מה שבטוח, זה זמן שלנו עם עצמנו, וכשפוגשים מישהי כמו שרומבה, היא יכולה להפוך אפילו לאשת סוד או לחברה טובה. אז איך זה להיות מהצד השני? פגשנו את שרומבה לשיחה על עצמאות, נשים ויופי.
הוספת תגובה 
אז איך הכל התחיל, איך התגלגלת לקוסמטיקה?
הגעתי למקצוע הזה כל כך בטעות שזה מביך, עד גיל 20 לא ידעתי למרוח על עצמי קרם פנים בכלל. מה שכן, מאז ומתמיד הייתה לי משיכה לציפורניים עצמן, ללקים ולבנייה בציפורניים. אז אחרי הצבא הלכתי ללמוד על חשבון הפיקדון קורס מניקור ופדיקור, ופרשתי בשלב הקישוטים לציפורניים והאבנים כי לא התחברתי. התנסיתי בתחום מעט, אבל בגלל לקוחה שכמעט הרגה אותי כי הבנייה לא הייתה טובה בעיניה (מדובר על לפני 11 שנים, כן?), ברחתי מההתנסות הזו. יש לציין שבנייה אני כבר לא עושה לאף אחת, אבל ג’ל, פדיקור, מניקור, ועוד הרבה טיפולי יופי – בהחלט כן.
לפני חמש שנים הייתי בצומת דרכים, עזבתי משרה משעממת בתאגיד, ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית אבל לא ידעתי במה. התחלתי לטפל בתאומים, ובזמן הטיולים איתם הבנתי שהעולם גדול, כיפי, יפה, ולא חייבים להיות קבורים במשרד מתשע עד חמש ולהרוויח שכר גלובלי עם תלוש. החלטתי שאני חוזרת לבדוק את עניין הציפורניים. התחלתי להגיע מבית לבית עם מזוודה מלאה בלקים, צברתי הרבה לקוחות ומאוד נהניתי. התחלתי לייצר באז, אבל באיזשהו שלב התעייפתי לנסוע ממקום למקום, לחפש חניה, להיכנס לבתים זרים וכן הלאה. אז דנה ספקטור סיפרה לי שיש גלריה מעל מספרה להשכרה. החלטתי לקחתי אותה, ועבדתי בה שנתיים מטורפות, שבו המותג שלי נבנה ופרח, ובהם עבדתי מבוקר עד לילה. יום יום.
כשנכנסתי להריון, אחרי כמה שנים שלא הצלחתי להרות, החלטתי להרגיע. עברתי לעבוד בבית, נהניתי (נניח…) מההריון והלידה ומחופשת הלידה, וכשדנה שלי הייתה בת תשעה חודשים, בתוך שנה מטורפת שהייתה גם גן עדן וגם גהנום, פתחתי את המקום שהוא הגשמה של חלום. החנות ברחוב החשמל 12 בתל-אביב מעוצבת לפי הרוח שלי, מקום שהוא רק שלי, בית לנשים (בעיקר, אבל לא רק) שאליו הן יכולות להגיע, להרגיש הן, בלי שישפטו אותן. הן יכולות לבוא עם התינוקות, עם הכלבים, עם החבר, פשוט להיות וליהנות ולקבל את כל טיפולי הקוסמטיקה במקום אחד.
מאיפה השם “שרומבה”?
מצחיק, כי מי שקרא לי “שרומבה” לדעתי לא יודע בכלל על קיומה של שרומבה. טיול ללונדון הפגיש אותי עם בחור יפהפה עם ראסטות בשם בועז, וזה כל מה שאני יודעת עליו (ולדעתי זה היה קצת לפני הפייסבוק, אלוהים אני זקנה!). הוא כינה אותי שרומבה, בעיני רוחו זה היה שם שמבטא שמחה, פעלתנות כזו, יצר חיים. כשהלכתי למע”מ לפתוח עוסק מורשה, לא ידעתי איך לקרוא לעסק. שרון ציפורניים? משעמם. אמרתי שרומבה. ככה היה ונשאר. את השם “המקום של דינה” הוספתי לעסק ביוני 2015, זה היה 4 חודשים אחרי שסבתא שלי דינה נפטרה. היינו מאוד קשורות ואהבתי אותה אהבת נפש. הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך בלי לציין את זכרה בדרך כלשהי, והשם הזה הוסף בגאווה גדולה ובכבוד לכל המיתוג העסקי. בחנות יש פוסטר שמספר את הסיפור שלה וכמה שאהבתי אותה. בדרך הזו אני מצליחה להגיע למצב שבו אני מדברת עליה הרבה. גם הבת שלי דנה קרויה על שמה. סבתא דינה הייתה אישה מיוחדת, טובת לב ופלפלית. אני מתגעגעת אליה מאוד.
דווקא כשהתחילו עבודות הרכבת הקלה החלטת לפתוח מקום באזור גן החשמל. השתגעת?
עוד קטע של אין לתאר. סגרתי את החוזה אחרי חודשים של חופשת לידה, שבמהלכה חיפשתי חיפושים ארוכים ועקשים מקום במרכז תל אביב. נתקלתי במקומות עם מחירי פינוי מטורפים ועם רעש בלתי נסבל. כשהגעתי למתחם החשמל הבנתי שזה בדיוק מה שאני צריכה, אוף-רוטשילד, לא בדיוק מרכז וגם לא ממש דרום. פגשתי את את נורית שמספרת אותי ב”תומר רשף” (מספרה במתחם גן החשמל), וסיפרתי לה בהתלהבות שסגרתי פה חוזה. והיא זו שאמרה לי: אולי כדאי שתבררי על הרכבת הקלה… עוד מעט מתחילים השיפוצים. בכלל לא ידעתי על הרכבת הקלה, וכבר סגרתי חוזה! החלטתי שמה שצריך לקרות יקרה והשיפוצים התחילו. לא רק שלא נפגעתי מזה, אני הרי עובדת עם לקוחות שמזמינות תור מראש, וכולן מגיעות בלי בעיה, לכולן יש חניה, התנועה מסודרת ואין רעש (אני עובדת ברחוב שקט, מקביל לשיפוץ הגדול והמאסיבי).
ממה את שואבת את הסיפוק הכי גדול בעבודה?
יש הרבה סיפוקים גדולים, אבל השניים העיקריים הם לקוחה שמגיעה מיום לא טוב בעבודה או במצב רוח לא טוב, ויוצאת מתוקתקת עם ציפורניים מסודרות, שיחה טובה, פנים רעננות, ואומרת לי שהיא הייתה ממש צריכה את זה והיא מבסוטית עכשיו. רק לאחרונה הבנתי כמה הן מחכות לטיפול ולפינוק החודשי הזה וכמה זה חשוב להן.
עוד משהו שאני שואבת ממנו סיפוק הוא להתאים ללקוחה מוצרי קוסמטיקה, לקוחה שסובלת מפיגמנטציה למשל וניסתה הכל, ולוקחת ערכת הבהרה ואחרי שבועיים שולחת לי תמונת לפני ואחרי ואני רואה שינוי אדיר, כזה ש”מעיף” אותה ופותר לה בעיות ופוטר אותה מאיפור כבד ומאיר לה את הפנים – אני פשוט מרוצה מזה שהצלחתי להתאים לה את מה שהיא צריכה.
גם לקוחות חדשות ומגניבות אני אוהבת, יש המון פעמים שיש חיבור כמו עם אחות (שמעולם לא הייתה לי).
להיות קוסמטיקאית זה לא רק לטפל בלקוחות, אלא גם להיות בעלת עסק. במה זה כרוך?
להיות בעלת עסק זו אחריות עצומה, אני צריכה לשלם לעובדים בזמן (ומבחינתי יש לזה חשיבות רבה, עוד לפני שנכנס אליי כסף) ולדאוג להם – שיאכלו ושינוחו, לתווך ביניהם לבין הלקוחות שלי, לשלם לספקים, לשווק בכל הערוצים בלי לשעמם, לחדש, להיות מודעת לאיך שאני נראית ומדברת. אני רוצה ומשתדלת להיות סבלנית ושירותית, גם בימים שאני מרגישה שכל העולם רוצה ממני משהו: עיריית תל אביב, ארנונה, ספקים. המון פעמים מדובר בדיאלוגים עם גברים שבטוחים שמקומה של האישה הוא במטבח ובגידול ילדים, ולעמוד מולם כבעלת עסק זה מבחינתי ניצחון יומיומי. בתווך הזה אני גם אמא חד-הורית ומגדלת פעוטה בת שנה וארבעה חודשים, אני מתעקשת לצאת שלוש פעמים בשבוע בשלוש וחצי כדי לאסוף אותה, ומבחינתי שהכל יתפוצץ. אני קמה איתה לבד ומנהלת את ענייני הבית שלנו בעצמי, בסוף היום אני לא מבינה איך מצאתי זמן לכל זה ואיך כולם עדיין מחייכים.
יש לקוחה שקרובה ללבך במיוחד?
התברכתי בהרבה לקוחות מיוחדות, נשים חזקות וטובות. באופן כללי חתך הלקוחות שלי נע בין הגילאים 25-45, נדיר מאוד שמגיעות אליי נשים מבוגרות יותר (כך יצא, בלי שום התכוונות מיוחדת). לכל לקוחה יש את הסיפור המיוחד שלה ועם רבות מהן הקשר גולש גם מחוץ לשעות העבודה, אנחנו מפגישות את הילדים ויוצאות לבלות.
ציפי היא לקוחה מאוד מיוחדת שלי, ואני אוהבת אותה כי היא מאוד דומה לסבתא שלי דינה. איכשהו, בכל פעם שהיא מגיעה לטיפול, אני חולמת על סבתא שלי דינה לילה לפני כן. יש לה פרופורציות ופרספקטיבה של אישה שכבר ילדה ילדים, זכתה בנכדים, התאלמנה ונשארה כדי להראות שהחיים טובים, ממשיכים, שאפשר לחייך ולשמוח תמיד. היא אישה מאוד אהובה, מטופחת ומתוקתקת ותמיד כשאני איתה אני מרגישה קצת ליד סבתא שלי דינה.
יש לקוחה שלא תסכימי לטפל בה?
קודם כל, לא אטפל בלקוחה שלא צריכה טיפול. אני תמיד בודקת “מה כואב”: הייתה לי לקוחה שהגיעה מבוהלת ומפוחדת מאוד כי חבר שלה ביקש ממנה להוריד שיער מהמפשעות. היא לא רוצה, היא פחדה מהכאב והייתה מתוחה ולחוצה. אז קודם כל דיברתי איתה, ואחרי שהבנתי שהיא בכלל לא רוצה וזה רק עבור חבר שלה, אמרתי לה שאני מעדיפה לא לטפל בה ושתזמין את חבר שלה לסשן הורדת שיער מהמפשעות שלו. היא הייתה צריכה להחליט בעצמה כמובן, ואחרי השיחה הזו היא מאוד התחזקה והחליטה שכמו ש-35 שנים היא לא הורידה שיער – כך היא תמשיך.
כך גם לגבי לקוחות שאין במה לטפל בהן, אני אגיד להן את דעתי באם אתבקש: שהיא לא צריכה טיפול פנים או שאין שיער להוריד, והן יחליטו לבד.
איזו עצה היית נותנת למישהי שרוצה להיות קוסמטיקאית, או לקוסמטיקאיות בתחילת הדרך?
מי שרוצה להיות קוסמטיקאית צריכה להיות שירותית, קשובה, שקופה ואמיתית. העצות שלי: אל תמכרי משהו שאת לא מאמינה בו רק כדי להכניס כסף; אל תעבדי על אנשים – קארמה עובדת מעולה וזה חוזר בבומרנג. תזכרי שכל לקוחה היא עולם ומלואו, ומעבר לטיפול קוסמטי את צריכה לתת לה גם בית, מקום להרגיש בו נוח ולפרוק בו רגשות בלי לשפוט אותה, בלי להציע לה טיפולים שהיא לא רוצה. אם היא סומכת עלייך היא תבקש בעצמה. לקוסמטיקאיות בתחילת הדרך הייתי אומרת: שימי לעצמך גבולות ותתחמי את שעות העבודה והימים בצורה ברורה, ורק בטווח הזה הלקוחות ייכנסו. הזמן שלך לעצמך לא פחות חשוב, והוא זה שיתן לך אנרגיות להמשיך להקשיב ולהכיל.
ואיך אפשר בלי: תני טיפ לטיפוח בבית, בלי עזרת קוסמטיקאית
“טיפ המגבת” הוא לא טיפ מקורי שלי, אבל הוא רץ איתי כבר שנים (שמעתי אותו אצל אודטה!). אפשר להחזיק מגבת קטנה באמבטיה, ועליה למרוח סבון או פילינג לפנים. משפשפים את המגבת על הפנים בתנועות סיבוביות לבסוף שוטפים במים. כך תבטיחי לעצמך ניקוי יסודי של הפנים ותחושה סופר רעננה ונקייה.
שרומבה – המקום של דינה
כתובת: רחוב החשמל 12, תל אביב
טלפון: 054-7506557
עקבו אחרינו
