לפני שיהיה מאוחר מדי: איך תמנעו את מקרה ההתאבדות הבא?

מהם הסימנים לדיכאון? ומה עושים כשאדם קרוב מתנגד לטיפול? ד”ר אילן טל עונה.

שיעור ניסיונות ההתאבדות השנתי בישראל עומד על 5,500 בני אדם. הנתון הבלתי נתפס הזה מצביע על כך שבסביבתם של רוב האנשים ישנו אדם הסובל מתחושות אובדניות מבלי שהדבר זוכה לתשומת לב. מדוע אם כן, אנו מתקשים בזיהוי תמרורי האזהרה שהופכים לברורים רק בדיעבד? על מנת לענות על כך אנחנו צריכים לבדוק מנין צומח הרגש האובדני אצל בן אדם.

לפי ד”ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה, מנהל קליניקה לטיפול במצבי רוח, כ- 85% – 90% מהאנשים שביצעו אקט התאבדותי סבלו מדכאון קליני שלא טופל כראוי. לדבריו, אורכו של דיכאון הזוכה למענה מקצועי הוא בממוצע כ- 3 חודשים. דיכאון הנותר בעינו עשוי להימשך בממוצע כשנה וחצי.

הסיבות להזנחתו של הדיכאון הינן רבות ומגוונות. העיקריות הן רגשות הבושה והאשמה, הן משתקות הן את החולה והן את סביבתו. פעמים תכופות יירקם קשר של שתיקה בין היחיד המדוכא ובין קרוביו, הממאנים להכיר בחומרת הבעיה ובהשלכותיה ההרסניות. האדם המדוכא, החש עצמו חסר אונים ובלתי נאהב, יתכנס בעצמו ביתר שאת. על כן תידרש מחבריו וממשפחתו רגישות מיוחדת לסימני האזהרה הנלווים למצבו. סימנים אלו ינועו לרוב מאיתותים חלושים של מצוקה להפגנות בוטות יותר של ייאוש.

מהם הסימנים לדיכאון ואובדנות?

האדם הסובל עשוי להציג סימנים של ירידה בתיאבון, שינויים בשינה, ירידה בחשק המיני בפרט ובשמחת החיים בכלל, לצד עצבות כללית. לעתים ידבר על תחושת האובדנות, אם באופן עקיף (“הייתי רוצה ללכת לישון להרבה זמן ולהתעורר חדש”) ואם באופן ישיר (“אין טעם לחיי ואני מעדיף למות”). בשלב מתקדם וחריף יותר ניתן יהיה לעיתים למצוא עדות פיזית להתהוותה של תכנית התאבדות: רכישתו או גניבתו של כלי נשק, מכתב התאבדות או הכנת צוואה.
קשב מיוחד צריך להינתן לאלו שבעברם דיכאון או שלמשפחתם היסטוריה של מחלות נפש והתאבדות.

כיצד מומלץ לפעול מה עושים במקרה של התנגדות לטיפול?

מרגע שסביבתו של החולה מכירה בחומרת המצב והחשש להתאבדות הופך ממשי, יש לפנות מייד לטיפול מקצועי. כל ניסיון לטפל בבעיה במסגרת ביתית תותיר את הדיכאון בלתי מאובחן ורק תעצים את תחושת הבושה של החולה. עם זאת, על סביבתו של האדם החולה להיות ערוכה להתנגדות מצדו לטיפול. הסירוב לטיפול הוא שכיח בקרב הסובלים מדיכאון. חלק מתביישים במצבם, או חשים עצמם בלתי ראויים ליחס אוהב ודואג.

במקרים כאלה ממליץ ד”ר טל על שתי דרכי פעולה:

1. התערבות משפחתית – לכנס את כל המשפחה ולהגיד “אנחנו אוהבים אותך, אבל דורשים שתראה טיפול”. משם המטפלים יקחו את זה.
2.  נטרול האשמה של החולה והשפעה על המוטיבציה שלו – לפנות אל החולה “רצית להרגיש טוב ואתה לא מרגיש טוב, אז מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הפער – איש מקצוע יוכל לעזור לצמצום הפער ולעזור לך בכך”.

דיכאון, על דרגותיו השונות, נפוץ מאוד, הנתונים מצביעים כי אחד מתוך חמישה אנשים ילקה בו. שכיחותו והדיון הער סביבו הגבירו את המודעות לסכנותיו, כך שהטיפול בו נגיש היום יותר מאי פעם. עוצמתו ותסמיניו ישתנו מאדם לאדם וכך גם סוג הטיפול (ללא השגחה, בהשגחה בבית, או באישפוז תחת השגחה), ואופן הטיפול – שיחות או תרופות. הסבירות במצבי דיכאון קליני תהיה שילוב של השניים, כולל הדרכה משפחתית בסביבתו של החולה. זו הסיבה שאבחון הדיכאון על ידי איש מקצוע הוא הכרחי למתן מענה הולם.

מומלץ לקרוא גם:

אל תתביישי לבקש עזרה! אחת מתשע נשים סובלת מדיכאון אחרי לידה