סוואנות ויערות גשם: טיול בלתי נשכח באוגנדה 0

חיות, נופים ואנשים מיוחדים: טיול מיוחד באפריקה

ספיר פרץ-זילברמן

טיול באוגנדה – זו שהרצל רצה להקים בה את מדינת היהודים וזו שחקוקה לנו בדיסק מ"מבצע אנטבה" וגם קצת מהשיר "מספרים בכל אוגנדה" של יעלי בסרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה" – מרגיש כמו מסע שורשים אל ימי בראשית. אל הימים בהם הגיחו הומוספיאנסים. אבל לא נתמקד באלה או ברודנים צוררים דוגמת אידי אמין שטבח 300 אלף מבני עמו, אלא באוגנדים של 2018 ובתבנית נוף מולדתם הירוקה, המאובקת, הממגנטת והבתולית.

אוגנדה, צילום: shutterstock

אוגנדה, צילום: shutterstock

אוגנדה – החולקת גבול משותף עם דרום סודאן, קניה, טנזניה, רואנדה וקונגו – בורכה כמעט בכל טופוגרפיה אפשרית: למעט יציאה לים, יש לה: יערות גשם, סוואנות, ימה (ויקטוריה), נהר אימתני (נילוס) ו-300 הרי געש כבויים שהפכו ל"אגמי לוע" מרהיבים. את רכסיה/מדרונותיה מנקדים גם אין ספור מטעי תה, בננות, קפה, אננסים, וניל, קנה סוכר ואפילו, דונמים על דונמים של עצי אורן שעשו רילוקיישן מאירופה כדי לשמש עצי הסקה חליפיים לאלה ביערות הגשם הנמחקים מהפלנטה בקצב מפחיד. ועדיין זו ארץ טרופית יפה, שלרגע נחמץ הלב למה לא הסתייע להרצל. אפילו שהחלק שהוקצה לנו באוגנדה  – הוא היותר יבשושי. בערך כמו הנגב.

אגם לוע, צילום: ספיר פרץ זילברמן

אגם לוע, צילום: ספיר פרץ זילברמן

בעין מערבית, גם האוגנדים עצמם נראים כמו אלה שהילכו כאן בזמן שלפני כל הזמנים: ילדים יחפים (הס מלהזכיר צעצועים), בתי בוץ ודלות זועקת. ואם תרצו לפגוש זקן אוגנדי ברחוב, תגלו שזה קשה כמעט כמו לפגוש נמר בטבע. ככה זה, כשלמעלה מ-95% מהאוכלוסייה הם בגילאי 0-54 ו-7 אחוזים מהם נשאי איידס. אין רעב באוגנדה אבל כן יש חוסר איזון תזונתי והזנחה רפואית. ואולי, זה מה שמסביר, בין היתר, את תוחלת החיים הקצרה. באוגנדה חיים 38 מיליון בני אדם. מרביתם נוצרים. כרבע מוסלמים. צ'רלס, הנהג שלנו, אומר שאין מה לרחם על המקומיים. לטענתו, "הם יותר מאושרים מהעשירים".

אוגנדה היא אגדה

"הפנינה של אפריקה", כך כינה וינסטון צ'רצ'יל את אוגנדה בספרו "המסע שלי לאפריקה". עוד כתב: "אוגנדה היא אגדה. הנוף שונה, האקלים שונה ויותר מכל האנשים שונים מכל מקום אחר ברחבי אפריקה. המסר שאני מביא איתי הוא התרכזו באוגנדה". סלב אחר מהמאה הקודמת שעשה יח"צ לאוגנדה הוא הסופר ארנסט המינגווי, שיצא למסע ספארי חוצה מדינה וכמעט מת שם בשתי תאונות מטוס.אז צ'רצ'יל והמינגוויי היו ועפו, ועכשיו תורכם להפציץ עם תמונות הורסות באינסטוש. מה צפוי לכם שם? יצאנו למסע קשוח וחזרנו בחיים עם רפרנס.

אוגנדה היא אגדה. צילום: shutterstock

אוגנדה היא אגדה. צילום: shutterstock

כוכב הקופים: שימפנזים ביער קיבלה

לטיול באוגנדה יש לא מעט שיאים. בתחום החי-בר, הם ללא ספק הגורילות והשימפנזים בשמורות. אנחנו ביקרנו ביער קיבלה, הבית של השימפנזים (kibale national park). ביער הזה מסתובבים בין 1,400-1,500 שימפנזים, אך הסיכוי לפגוש קמצוץ מהם – תנודתי לכאן ולכאן. חדורי מוטיבציה פילסנו את דרכנו ביער אחרי הריינג'ר החמוש שלנו. הלחות עושה את שלה וגם אי הוודאות. ורגע לפני שבירה, זה קורה. שימפנזה מתגלה בגובה כמה עשרות מטרים על העץ. המצלמות נשלפות והזום מנסה להתפקס על משהו שנראה במצלמת חובבים כמו נקודה שחורה. עוד תמונה ועוד תמונה. הצוואר מתחיל לכאוב וגם רף התסכול עולה. ושוב, רגע לפני שבירה – זה קורה. שימפנזה, זכר אלפא, מופיע במלוא הדרו: יורד מהעץ, מתיישב, מביט בנו ותוהה מי הקופים הלבנים האלה. אסור להאכיל, בטח שלא ללטף או לרכון על הברכיים לסלפי בגובה העיניים. ואחרי שהדרווין מיצה אותנו, הוא נתן את השואו האמיתי: זינק ממקומו ותוך כדי ווקאליות מרשימה רץ בין העצים ומאגרף בעוצמה על גזעם של עצי ה- figהאדירים (סוג של תאנה) כדי להראות לכולם מי הגבר של הג'ונגל. מחזה מפחיד-מרטיט המעורר אינסטינקט של לנוס על נפשנו. אבל זה בדיוק מה שאסור לעשות. כמו עם כלבים: "stand still Don’t move" , הורה לנו הריינג'ר. קפאנו. נפעמנו. התרגשנו.

מחיר: 150 דולר לאדם לשעה עם שימפנזים. שעה אחת בלבד כדי לא להטריד את מנוחתם. נראה שהחוקים לשמירה על חיי שימפנזים וגורילות, קפדניים יותר באוגנדה מחיי אדם. בטח יותר מחייהם של הומואים הנמקים שם בכלא או של לבקנים שנרצחים בגלל אמונות תפלות חשוכות.

בין 1,400-1,500 שימפנזים ביער. צילום: shutterstock

בין 1,400-1,500 שימפנזים ביער. צילום: shutterstock

כמו משה בתיבה: שייט בנילוס

אז נכון שמפלי מורצ'יסון נראים כמו שלולית ליד מפלי ויקטוריה האדירים בשטחן של זמביה וזימבבואה, אך עדיין מדובר בפיסת טבע אלוהית. לעניות דעתי, ההגעה אל המפלים מעניינת ומרגשת אף יותר מהמפלים עצמם. וכוונתי היא לשייט של כשעתיים בנהר הנילוס הלבן (לבן בגלל האשדים) במעלה הזרם עד לתחתית המפלים. הריגוש מתחיל, לפחות אצלי, כבר בטייטל "נילוס". נו, אתם יודעים? משה בתיבה. וזה הולך ומתעצם בכניסה אל ממלכת החיות בנהר ועל שתי גדותיו: תנינים, היפופוטמים, פילים, מיני ציפורים, אנטילופות, קופים ומהלא בתחנת הרענון הגדולה של הטבע. ואם אתם מיטבי לכת, ישנה אפשרות לרדת מהסירה בנקודה מסוימת וממנה להעפיל רגלית אל ראש המפלים. מדובר בעלייה תלולה של כשעה וחצי הליכה. מאתגר וקצת מלחיץ נוכח שריפות קוצים בהיקפים של סופר-טאנקר. אך הנוף הפנורמי הנשקף מלמעלה, מפצה על הכל. גם הידיעה שהאזור הזה – שהיה עד לא מזמן בלתי נגיש בשל סכנת המורדים (עד 2010 הייתה אזהרת מסע לאזור) – מעלה את האדרנלין.

מחיר: 30 דולר לאדם לשייט (כולל מים מינרלים) ו-15 דולר לאדם לכניסה רגלית לתצפית על מפלי מורצי'סון.

פיל באוגנדה, צילום: ספיר פרץ זילברמן

פיל באוגנדה, צילום: ספיר פרץ זילברמן

 

האנשים המיוחדים הם מה שעושה את המקום. צילום: ספיר פרץ זילברמן

האנשים המיוחדים הם מה שעושה את המקום. צילום: ספיר פרץ זילברמן

לא רק בגרון: אגמי לוע

במערב אוגנדה (באזור העיר פורט פורטל) יש 300 הרי געש כבויים שהפכו ל"אגמי לוע" מרהיבים טובלים בירוק. לכל אחד מהם יש שם, ואפשר לראות אותם מימין ומשמאל, מלפנים ומאחור. כל כך מימי שם, שהכנרת מתייבשת מקנאה. אחד היפים בהם ביקרנו הוא אגם הלוע Nyinabulitwa Crater . על אחת גדותיו גם ישנו שני לילות ב-ater Safari Lodge. הלודג' מורכב מ-9בקתות ("בנדה", בעגה מקומית), ואל תתנו למילה בקתה להטעות אתכם. המים אומנם זורמים בברזים במשורה ואין חשמל למעט תאורה סולארית עמומה, אך עדיין מדובר בבקתות מרווחות על שפת הלוע/אגם עם מיטה נוחה, כילה, פינת ישיבה ומקלחת מרווחת. פסיליטיס שהמקומיים רק יכולים לחלום עליהם. והשוס: מרפסת פרטית המשקיפה אל הלוע המרהיב. את הניידים והמצלמות מטעינים רק בלובי של הלודג' (מעין בקתה גדולה), שם גם מוגשות הארוחות. בוקר: ביצים, לחם, בייקון ושעועית. צהריים וערב (מוקטנות): אורז (לא אכיל במיוחד), עוף או בשר וירקות. סלט טרי מוגש – רק אם מבקשים מבעוד מועד. וכל הלוקסוס הזה תמורת 250 דולר ללילה לזוג על בסיס פנסיון מלא. אגב, את הכביסה יכבסו לכם תמורת טיפ על בסיס וולונטרי.

אגם לוע יפיפה אחר, לא הרחק, הוא nkuruba. ירידה תלולה מובילה אל "חוף" קטן ומבודד באגם. אל תמהרו לרחוץ במי האגם הצלולים. בחלק מאגמי הלוע חיה לה גברת בילהרציה: תולעת המשגשגת במים מתוקים וגורמת למחלה טפילית הנפוצה כיום באפריקה. בישראל של שנות ה-50, אגב, הגברת התגוררה בירקון. ואם אתם תרמילאים קשוחים, סמוך לאגם יש מתחם של בקתות קטנות ובסיסיות במחיר מצחיק של 30 שקל ללילה. יש שם גם חנות מזכרות קטנה שנראית בדיוק כמו שאר חנויות התיירים באזור: קטנות, אפלוליות ועם סחורה דומה פחות או יותר. קניתי פיל יפיפה מבד ב-20 שקל. האוגנדים, אגב, לא להוטים למכור, כך שאין בכלל טעם להתמקח איתם על המחיר.

עוד אגם לוע ממגנט הוא nyinambuga. האגם יחד עם עץ אימתני על אחת גדותיו מככבים בשטר 20 אלף שילינג אוגנדי. ובדומה לאגמי לוע אחרים, גם כאן יש לודג' ndali, שריד לאחוזת תה שהקימו שני בריטים אחרי מלחמת העולם הראשונה. ללגום קפה במרפסת המרכזית של הלודג' הזה, מקפיץ את הדופק, ולא בגלל הקפאין. הנוף, כמאמר הקלישאה – גלויה. 7 שקל לכוס קפה, צלחת עוגיות ומשו שמרגיש בפה כמו תפוצ'יפס. כסף קטן לעומת לילה בבקתות של הלודג': 600 דולר לזוג. אפריקה, בניגוד למה שכולם חושבים, לא זולה כלל וכלל ללינת תיירים.

מחיר: הכניסה למרבית אגמי הלוע חופשית. כניסה לאגמים דרך מקומות פרטיים כרוכה בדמי כניסה של חמישה שקלים

אגם לוע, צילום: ספיר פרץ זילברמן

אגם לוע, צילום: ספיר פרץ זילברמן

מה אוכלים באוגנדה?

סצנת אוכל הרחוב באוגנדה כוללת בין היתר: חגבים מטוגנים (מחיר לפי משקל); שירפודי כבד כבש (שקל לשיפוד); בננות גמדיות ירוקות צלויות המכונות "מתוקה" (שלושה שקלים לבננה צלויה); ומנת הדגל: "רולקס" (שקל אחד). לא מדובר בשעון היוקרה, אלא בעיוות השם Roll eggs שהחל כ"מזון מהיר" סטודנטיאלי, והתפשט כאש בשדה קוצים ברחבי אוגנדה, וכשמו כן הוא: בצק מטוגן (צ'אפטי) עם הרבה שמן וביצה מגולגלים עם תוספות לבחירה: בצל קצוץ, אבוקדו, עגבניות ועם או בלי בשר. ארוחה דשנה וטעימה עם פוטנציאל לצרבת שהולכת טוב עם בירה מקומית (nile 5 שקל לבקבוק). ולקינוח, אננס לא מתוק מדי ומעיף במחיר מצחיק של שני שקלים לאחד ענק. אופן הכנת אוכל הרחוב וגם זה המוגש במסעדות באוגנדה, רחוק מלהיות אסטניסטי. אבל בדיוק מסיבה זו לא נוסעים לאוגנדה לפני שמתחסנים כחודש לפני הנסיעה בטיפוס הבטן, כמו גם בטטנוס, קדחת צהובה, קרום המוח, פוליו וכדורים נגד מלריה (הרשימה משתנה מרופא מטיילים אחד למשנהו).

שיק ושוק: הגרסה האוגנדית

טיול באוגנדה לא שווה בלי גיחה לשווקים מקומיים, ויש כאלה ניידים ונייחים כמעט בכל כפר. צבעים, ריחות, קולות והמולה רבתי. בעיקר נשית. הגברים האוגנדים, מעדיפים לשרוף את הזמן ברכיבת שופוני על אופנועים המכונים "בודה בודה" (ויש המונים כאלה באוגנדה. נשים לא רוכבות) או סתם לשבת ולרכל עם חברים ב"פרלמנט" מקומי, מאשר לקחת חלק במטלות היום-יום כמו נשיאת ג'ריקנים צהובים של מים על הראש, קטיף בשדה כותנה עם תינוק על הגב וכיוצא באלה. מה בשווקים? הרבה פירות וירקות; בגדים יד שנייה, תרומת ארגוני צדקה; בדים אפריקאים ססגוניים מרהיבים (כ-15 שקל ל-2 מטר) ואפילו מניקור-פדיקור מאולתר.

שוק באוגנדה, צילום: ספיר פרץ זילברמן

שוק באוגנדה, צילום: ספיר פרץ זילברמן

מה עוד כדאי לדעת? 5 אנקדוטות

1. הנהיגה באוגנדה היא בצד שמאל. ירושה של האימפריה הבריטית. אבל זו הבעיה היותר קטנה. חוקי התנועה באוגנדה הם בגדר המלצה בלבד. הנהגים שם לא שמעו על להוריד רגל מהגז, ובטח שלא לתת זכות קדימה, מה שמסביר את שיעור תאונות הדרכים והדריסות הגבוה במדינה. ואם מוסיפים לזה את הדרכים המשובשות והחשוכות ואפס רמזורים, מגיעים למסקנה מצילת חיים: לשכור רכב אך ורק עם נהג, במידה ואתם מטיילים עצמאיים.

2. בניגוד למערב, תעלות הניקוז באוגנדה גלויות מעל פני השטח. בלילה התעלות הללו, המנקזות גשמים ומי שפכים, הן סכנה ממשית. הן לא מוארות ובשנייה של חוסר שימת לב אפשר לעוף לתוכן ולהיפצע כפי שקרה לכותבת שורות אלה.

3. בארץ הקודש, סלפי עם חיילי צה"ל נחשב ללהיט בקרב תיירים מחו"ל. לא כך באוגנדה. שוטרים וחיילים אוגנדים לא ממש אוהבים שמתעדים אותם, למשל, מעמיסים נשים אומללות על משאית. בעודי מצלמת את המחזה המבהיל הזה, זינקו לעברי שוטר ושוטרת צבאיים ובאיומים דרשו ממני למחוק את התמונות. בקיצור, אל תצלמו. ולגבי האזרחים, פשוט תבקשו מהם רשות. רובם ישמחו לתמונה.

4. לא רק אצלנו יש מעטפות כסף. גם באוגנדה, כסף פותר הכל. תמורת כמה עשרות שקלים אפשר אפילו לשנות את הלו"ז של מעבורת ציבורית על הנילוס במידה ואתם ממש חייבים לחצות את הנהר כאן ועכשיו.

5. לא כל חברות התקשורת מציעות חבילת גלישה לאוגנדה. לסלקום, למשל, אין. וגם אם יש, מיותר לרכוש כי זה לא תמיד עובד. מומלץ לרכוש sim מקומי תמורת כ-10 דולר, המאפשר גלישה בחלקים נרחבים של המדינה למעט בשמורות. בחלק מהמלונות יש wifi חינם.

כסף אוגנדי. העץ שבשטר ובמציאות. צילום: ספיר פרץ זילברמן

כסף אוגנדי. העץ שבשטר ובמציאות. צילום: ספיר פרץ זילברמן

*הכתבת הייתה אורחת כרמל תיירות באוגנדה

 

 

סוואנות ויערות גשם: טיול בלתי נשכח באוגנדה
5 (100%) 2 votes

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים