בואו לסרט, הכרטיסים עלינו! אומריקה: ילד הודי שחולם על אמריקה 0

אומריקה – דרמה הודית שובת לב שסחפה את פסטיבל סאנדנס וזכתה בפרס "חביב הקהל"

ג'יטבאפור הוא הרבה יותר מסתם כפר קטן אי שם בהודו. זהו ביתו של אודאי, שעוזב באמצע שנות ה-70 את המקום לטובת חיים טובים וגדולים יותר בארצות הברית, או "אומריקה", כפי שתושבי הכפר מבטאים זאת. אחיו הצעיר רמקאנט, המגולם על-ידי סוראג' שארמה, כוכב "חיי פיי", לא ממש מבין למה אמריקה היא מקום גדול וטוב יותר, אבל המכתבים הציוריים ששולח האח מהקצה השני של העולם לפחות נוטעים קצת נחמה בהורים ומפיחים חיים בכפר המבודד. לאחר טרגדיה הפוקדת את המשפחה, רמקאנט הצעיר מתחיל לגלות רמזים המצביעים על כך שייתכן והמכתבים מאמריקה לא מגיעים מאמריקה כלל. אז הוא מחליט לצאת ולמצוא את אחיו, בכל תנאי שיידרש.

במאי: פרשנט נאיר

רוצים לזכות בזוג כרטיסים לסרט? היכנסו לפייסבוק של ערוץ הטיולים, השתתפו בפעילות ואולי תוכלו ליהנות מחוויה קולנועית טרנס-אטלנטית שגם תרגש אתכם….

להזמנת כרטיסים לחצו כאן 

 

m150326_20160817000600_219635196476

הבמאי פרשנט נאיר מספר על "אומריקה"  

המשפחה שלי מגיעה במקור מקרלה, האזור הדרומי מזרחי של הודו. אולם אני נולדתי בצ'נדיגרה, עיר הנמצאת בצפון. העיר מוכרת כיון שהיא הוקמה ותוכננה מאפס על ידי הארכיטקט השווייצרי הנודע לה קורביזייה. באורח מקרי הורי גרו אותה עת בשוויץ והם חזרו במיוחד להודו כדי שאוולד בארץ שהם קיוו שתהפוך למולדתי.

את 20 השנים הבאות עברתי ולמדתי במספר ארצות, שוויץ, סודאן, סוריה, זמביה, אוסטרליה וארצות הברית. ואז כבוגר עברתי לחיות בניו יורק. שהיא מדינה בפני עצמה, ובהמשך התגוררתי בצרפת, בצ'כיה ובגרמניה. בסופו של דבר לא גרתי "במולדתי" וכך כל המדינות הללו הפכו לביתי.

"אומריקה" נולד מהרצון שלי לחקור שני נושאים שונים אך שלובים זה בזה שאליהם נחשפתי בקביעות לכל אורך חיי.

 קודם כל "אומריקה" הוא סיפור על אנשים שמוצאים את עצמם חיים במדינות שהן לא שלהן. לעיתים זה נובע מסיבות שהן הרבה מעבר לשליטתם. רציתי לחקור את נושא ההגירה, אבל לא בדרך הרגילה שמתייחסים אליו. במקום להתעסק בכל הקשיים שעומדים בפני המהגרים והמאבקים שלהם כשהם מגיעים למדינת היעד שלהם, רציתי לנסות להבין מה קורה עד לרגע בו הם מחליטים להגר. מהם המקורות והסיבות לתופעה הזו. רציתי לספר סיפור על אדם שבסופו של דבר עובר לחיות בארץ אחרת בשל סיבות שלא קשורות לסיבות כמו מלחמה, מצב כלכלי, רדיפה או בצע כסף. הגיבור שלי מחליט להגר לאמריקה אפילו שזו לא היתה מעולם השאיפה שלו. הוא עושה את זה מסיבות כל כך מורכבות, כל כך בינלאומיות, מבחינתו הסיבה שלו למסע היא לזכות באהבתה של אמו.

הסרט הוא גם על איך תרבויות שונות מתייחסות אחת לשנייה ועל איך דבר שהוא מקובל ונורמלי בחלק אחד של העולם נראה כמו לא רגיל ואף אקזוטי במקום אחר.
בכל מקום בו חייתי תמיד התעמתתי עם סטריאוטיפים, הנחות שגויות על המקום ממנו הגעתי. כל מה שהתרגלתי לקבל בנורמלי מייד תוייג כאקזוטי בבית החדש שלי. מצד שני קשה להתכחש להופעה הגלובלית שיש לאמריקה על שאר העולם. גרתי בסוריה וצפינו ב"דאלאס" והמשכנו לצפות בזה כשעברנו ללוסַקה בזמביה.

אנדי וורהול אמר פעם "לכל אחד יש את האמריקה שלו", יש פיסות פנטזיה אמריקאית שנדמה שהן נמצאות שם בחוץ אבל.. את קצות הפנטזיה של אמריקה אפשר לחבר ביחד מסצינות בסרטים, מוזיקה שורות מספרים. ואתה חי בחלום האמריקאי שלך שהוא מוצר סינתטי מיצוגים של אמנות ושמאלץ ורגשות ממש כמו שקורה לך בחיים האמיתיים שלך.

התושבים בכפר הקטנטן הזה יוצרים להם דימוי משלהם לאמריקה, המבוסס על תמונות ומכתבים שמגיעים משם. הם יוצרים את הסטריאוטיפים של עצמם, ומניחים הנחות שונות על המקום המרוחק הזה בדרך שבה כל אחד מאיתנו עושה כל יום. מההתבוננות בהם אנחנו מתחילים לשאול מה יותר אקזוטי חגיגות הארבעה ביולי או מקדש הינדי, התאבקות בבוץ או טורבן סיקי, תחרות אכילת  נקניקיות או צום בכל יום שלישי.

רציתי לעשות את הסרט הזה בדרך שחייתי את חיי, עם אנשים מתרבויות שונות, רקע שונה ואידיאולוגיות שונות. אני מאמין שאנשים כאלה מתקבצים ביחד וחולקים רעיונות סביב נושא אחד נקודות המבט השונות שלהם מתועלות למשהו שאנחנו מקווים שיהיה אוניברסלי, בלי קשר אם יצפו בזה בקטאר, בקרויצברג או בכלכותא.

אני מאמין שמעבר לכך שהסרט הזה מתרחש בהודו, הסיפור הזה יכול היה להתרחש בכל מקום. לדוגמה באמריקה החקלאית חולם נער על חיים בפריז יום אחד ויש לו הרבה משותף עם החלום של ראמה על אומריקה.

 Jitvapur village kids try their hand at baseball
על ההפקה

רצינו לתת לסרט תחושה של אגדה, קצת מרוחקת מן המציאות. ואז הגענו למסקנה שצריך לצלם בפילם, כבר כמעט ולא עושים שימוש בפילם בהודו והיה קשה למצוא מצלמות שניתן לסמוך עליהם ועוד יותר מכך מעבדות, ולמרות שנתקלנו בקשיים גדולים לצלם בסופר 16 קשה לנו לדמיין את הסרט בצורה אחרת. יתכן שזה אחד הסרטים האחרונים שצולמו בהודו בטכניקה הזו, עצוב אבל זו האמת.

 החלטנו לצלם במקומות בולטים בתרבות ההודית, ולציין אירועים פוליטיים ואחרים שהתרחשו באותה עת. זיכרון הילדות הבולט שלי משהותי בארצות הברית הוא התפוצצות החללית צ'לנג'ר. בשנות ה- 70 וה- 80 הודו נשלטה על ידי משפחת גנדי ומפלגת הקונגרס שלהם, ועל ידי הכוכב הבוליוודי אמיטב בצ'ן. אבל קרו עוד מקרים בולטים בשנת 1982 אפשרה הממשלה לשדר בצבע בטלוויזיה. סדרת הטלוויזיה "הום לוג" היתה כזו סנסציה שהרחובות היו ריקים כשהיא שודרה. להודו היו קשרים הדוקים עם רוסיה הסובייטית אך היה קסם גדול מארצות הברית. ערוץ מוזיקה החל לשדר בהודו שהביא את הלהיטים הגדולים מארצות הברית. אופנה, פרסום תוכניות רדיו הכל הושפע מאמריקה. באותו זמן היו רק ארבעה סוגים של מכוניות ברחובות. ניסינו להעביר את זה בסרט ככל שהתאפשר לנו. המפיק שלנו סווטי בילה שעות כדי לחפש בין חברות תקליטים, רשתות טלוויזיה וכיוצא בזה פריטים וקטעים שיאפשרו לנו להשתמש בחומרים שלהם שאתם רואים או שומעים בסרט.

השתמשנו בשירים רבים בפסקול מאותה תקופה שיעבירו את האווירה של הזמן בה מתרחש הסיפור. כל שיר המופע בסרט הושפע משיר אמריקאי בצורה זו או אחרת.

Jitvapur villagers travel on jugaad
שני עולמות הכפר והעיר

בסרט יש שני עולמות שונים העיר והכפר, לעיתים בקולנוע מתוארים הכפרים בסרטים עם דגש מיוחד על העוני בתהליך החיפוש אחרי לוקיישנים ראינו עשרות כפרים ומה שהיה הכי בולט הוא השמחה והאושר שבה התקבלנו בכל מקום. קבלת הפנים, החום החיוכים, למרות חוסר האמצעיים. רצינו להעביר את זה ולתת לכפר שלנו תחושה של מעין חלום, לעומת העיר שהיא קודרת יותר. השארנו בכפר רק צבעים חמים. בעיר התרכזנו בצבעים קרים. בחרנו לצלם פתוח יותר בכפר וסגור בעיר. מומביי היא עיר שמורכבת מהמון כפרים קטנים. חיים בה אנשים רבים שמעולם לא היו בחלקים אחרים של העיר.

 אומריקה

מכיוון שאחד הנושאים של הסרט הוא השאלה מה הוא דבר אקזוטי. בילינו שעות ובחנו אלפי תמונות שמופיעות בספריות של "גטי" ושל קורביס. וצמצמנו את הרשימה למה שנראה לנו הכי מעניין לדמויות שלנו ולכפר. הדברים המשונים, הדברים שאתה בדרך כלל כותב עליהם כשאתה כותב הביתה. חשבנו שמהכתבים צריכים להתחיל עם תיאור של דרכים ובתים ואיך אנשים באמריקה חיים. כשראמה הופך למומחה לאמריקה המכתבים שלו נהיים יותר מורכבים. הקפדנו להשתמש בתמונות שצולמו 12 חודשים לפני שרואים אותם בסרט. הכפריים הללו ייצרו לעצמם את האמריקה שלהם כשהם יוצרים פורטרט של מדינה זרה דרך העיניים שלהם. כשהצוות עבר על אלפי התמונות כדי לצמצם אותם לאלו שנשתמש בסרט היתה לי תחושה שגם אנחנו יוצרים את ה"אומריקה" שלנו.


ראיון עם סוראג' שארמה (חיי פיי) על השטיח האדום בבכורה הבריטית של הסרט

במאי הסרט פרשנט נאיר בראיון על השטיח האדום

גלריית תמונות מהסרט
A prayer for Udai

Father (Pramod Pathak) shows little Rama (Shubham More) where UMRIKA is

Father shows little Rama where UMRIKA is

 

Jitvapur village tries their own hot dog bbq

Jitvapur villagers study a letter

Mother (Smita Tambe) and little Rama share a moment

Mother instructs her departing son

Postman (Rajesh Tailang) reads a letter to Mother (Smita Tambe)

Rama (Suraj Sharma) and Lalu (Tony Revolori) decipher a letter from UMRIKA

Rama (Suraj Sharma) and Radhika (Sauraseni Maitra) 2

Suraj Sharma on a Mumbai location for UMRIKA

The Village says goodbye to Udai

Villagers arrive on jugaad

 

 

 

בואו לסרט, הכרטיסים עלינו! אומריקה: ילד הודי שחולם על אמריקה
דרגו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים