מאת אוראל קמחי

קישוא תאילנדי או בשמו השני מלון מר, הוא באמת קרוב משפחה של הקישוא הירוק ושניהם ממשפחת הדלועים. הקישוא התאילנדי שנראה כמו קישוא רגיל, רק בעל מרקם גס ובעל המון "גבעות", הוא ירק מר מאוד, שלרב אוכלים אותו בוסר, וזאת משום שהוא הופך למר יותר ככל שהוא מבשיל וכמעט ולא ניתן לאכילה כשהוא בשל. בשרו מזכיר מלפפון בטקסטורה. הוא משמש לרב במטבחים האסיאתיים ונדיר מאוד למצוא אותו בארץ.

קישוא ירוק, או בשמו השני, זוקיני,  זה כבר סיפור אחר. הירק מאותה המשפחה הוא ירוק כהה, מבריק ומוצק מאוד ולהבדיל מהמראה החיצוני שלו, הטעם הוא כמעט אחד לאחד כמו הקישוא הרגיל, ולרב משתמשים בו בגלל צבעו והחיצוניות המרשימה שלו.

משפחת הדלועים מתחלקת לשתיים. דלעות החורף שמחזיקות מעמד הרבה זמן וביניהן הדלעת שכולנו מכירים, דלעת ערמונים והדלורית, הן מאופיינות בקליפה קשה ולא אכילה ובזרעים שאכילים רק לאחר ייבוש וקליה. לעומת דלועי הקיץ שבהם הזוקיני והקישוא ואותם אפשר לאכול כמו שהם יחד עם הקליפה ואפילו מומלץ לעשות זאת.
יש מתכון אחד שאני כל כך אוהב לעשות עם קישוא או זוקיני ובמקרה הזה זה באמת לא משנה לתוצאה הסופית באילו מהם משתמשים.

קוצצים גס שני בצלים לבנים ומזהיבים אותם בסיר רחב עם שמן זית, הרבה שמן זית בערך 1/2 כוס. למי שמפריעה כמות השמן שיתנחם בעובדה שהוא מקל על מערכת העיכול . לאחר שהם זהובים, מוסיפים שמונה קישואים גם הם חתוכים גס, מלח, פלפל לבן טחון ו – 1/2 כפית עלי טימין. מנמיכים את האש, ומבשלים את הכל לפחות שעה עד שניתן למעוך את הקישואים במזלג.
לאחר מכן מקררים את הכל וטוחנים היטב במעבד מזון.
אנחנו רוצים להגיע למרקם חלק מאוד ויחסית רך אך לא נוזלי, כזה שאפשר למרוח על פרוסת לחם קלויה.
התוצאה היא סלט קישואים עדין וטעים כל כך שיכול ללכת עם פרוסת לחם קלויה או אפילו להיאכל בכפית כמו שהוא. מה שאני הכי אוהב לעשות איתו הוא להעביר אותו לצלחת הגשה יפה, לפזר מעליו בנדיבות גבינה מלוחה כמו פטה או בולגרית עדינה, לפזר מעט בצל ירוק או עירית קצוצים ויש לנו "דיפינג" מעולה לאירוח. בבית, דרך אגב, אני מכין סיר גדול של הסלט המדובר ומקפיא אותו בקופסאות שאני מפשיר במקרר במקרה הצורך.

תכנים נוספים של אוראל קמחי

ועדת קישוא: מדריך מקוצר לסוגי קישואים
דרגו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים